חנה (לוינשטיין) שושני

חנה לוינשטיין עלתה ארצה בשנת 1913, ערב מלחמת העולם הראשונה. מניעיה לעליה אינם ידועים לי. מה שברור הוא, כי נדרש אומץ רב לעלות לארץ זרה, תחת שלטון טורקי, ללא קרוב או מכר. תמיד בנעוריה רצתה להיות בסביבה חדשה ועם ההתלהבות שהיתה בזמנה בגולה בקרב הדור הצעיר לממש את הציונות - רעיון חדש לכשעצמו אז - אזרה אומץ ונסעה בכיוון לירושלים ודרך נמל הכניסה לפלשתינה (א"י) של אז - יפו.

באותם ימים בנמל יפו לא היה מזח או נמל עגינה והנוסעים שהגיעו או הפליגו בדרך הים נאלצו
להעזר בסירות גדולות ממדים (הן ניקראו 'ברקס') מונעות במשוטים המופעלים בידי אדם. סירות
אלה היו מגיעות אל האניות המרוחקות מהחוף כדי מאות מטרים והנוסעים עם כבודתם היו
עולים\יורדים מהן אל\ומ-האניות.

מכר של אמי - שהכיר את יוסף שפרינצק שהיה כבר בארץ - קיבל על עצמו להודיע לאותו שפרינצק
על בואה של אימי, כדי שיפגוש אותה ולסייע לה בהגיעה לנמל יפו ולהדריך אותה כיצד להגיע
לירושלים מחוז חפצה. יוסף שפרינצק לא קיבל את ההודעה על בואה של אימי ולכן לא בא לקבל את
פניה. באותה אניה הגיעה גם משפחתו של אבי - סעדיה שושני - אביו, אימו, אחיו ואחיותיו (חוץ
מאחיו מנחם שהגיע ארצה מאוחר יותר). דודי נח, אח אבי שהבחין במצוקתה של אימי שחרדה ולא
ידעה איך תסתדר לבדה, ניחם אותה והבטיח לה שאחיו סעדיה שדאג להעלאת משפחתו ויבוא לקבל
את פניה, ידאג גם לה כאילו היתה בת משפחה, וכך היה.

מאותו יום, שמר איתה אבי סעדיה, שגר ביפו, על קשר, במכתבים ובפגישות בעיר מגוריה ירושלים,
עד שכעבור שש שנים נישאו.

אימי חנה נולדה בעיירה שאקי שבליטה. אביה, יונה-אליעזר (משמאל) היה פקיד במשרדי העיירה. אמה של אימי, שרה-אסתר (מימין) ילדה עשרה ילדים, 3 בנים ו7- בנות. אימי היתה הבכורה שבין הבנות. את השכלתה רכשה אימי בעיירה אך בבגרותה נשלחה מליטה לעיר וורשה בפולין אל דודתה פלורנטינה, שם למדה וסיימה בית-ספר לאחיות עם התמחות במיילדות.

כשהגיעה אימי לירושלים, מצאה עבודה כאחות בבית החולים של וולך. היא שינתה את התמחותה
ועסקה בבקטריולוגיה, במעבדה של תחנת הבריאות העברית. היא השתכנה עם חברתה לעבודה
בשם מרזון וגרה בירושלים בכל תקופת מלחמת העולם הראשונה.

עם כלי עבודתה - המיקרוסקופ וחברתה מרזון (מימין(	חנה עם הצוות הרפואי - בשורה השניה, מימין לחובש התרבוש

	בעת מלחמת העולם הראשונה נאלצה משפחתה של אימי לגלות מעיירתה שאקי לעיר הומל שברוסיה. שם גם נפטר אביה. גם דודתה האהובה פלורנטינה שגידלה אותה בבגרותה, גלתה לעיר חרסון שברוסיה. היהודים שבארץ ישראל דאגו לבני משפחותיהם שבגולה אך לא היתה אפשרות להתכתב איתם. אז רוכזו דרישות שלום מהמודאגים, בחוברת שנדפסה בבית הדפוס היחיד ביפו באותה עת, בבעלותם של דוד-אבי אהרון איתין ואבי סעדיה שושני. החוברת נשלחה לריכוזים יהודיים שנאלצו, עקב מוראות המלחמה, לגלות ממקום מגוריהם. החוברת נדפסה באלול תרע"ט (ספטמבר .(1919 בקטע מספר 563 של חוברת זו פורסמה דרישת השלום של חנה לבני משפחתה.
"חנה לוינשטיין מודיעה להוריה יונה-אליעזר לוינשטיין, הומל, לאחיה: ישראל - מוסקבה, אליהו - ורשה ודוד - וילבלן (פלך סובלקי) ולאחיותיה אשר ברוסיה; כ"כ להג' פלורנטינה לוינשטיין, חרסון, כי היא בריאה ועובדת בתחנת הבריאות העברית בירושלים במחלקה הבקטאורולוגית. היא נארשה לסעדיה שושני, בעל בית דפוס ביפו. היא דואגת מאוד לשלום כלם, ומבקשת להודיעה בהקדם על מצבם. המען: המשרד הא"י, בעדה."

לחנה היתה זיקה לבמה. לפני נישואיה ובזמן מגוריה בירושלים, השתתפה באופן פעיל בפעולות
תרבות ונמנתה עם חוגי תרבות שונים.

מודעה על נישואי חנה וסעדיה בעיתון הארץ מיום 3 בנובמבר 1919. לחצו על התמונה להגדלה.
	לאחר נישואיה בירושלים ב-30 לאוקטובר 1919 עברה חנה להתגורר בתל-אביב. בשנים 1925-28 גרה המשפחה בדירה שהיתה בדפוס, מקום העבודה של סעדיה. לחנה וסעדיה שושני נולדו שני בנים. שמואל שנולד בשנת 1921 ויונה, הקרוי על שם אביה של חנה בשנת 1923.
דפוס איתין-שושני בשנת 1920

בשנת 1922 העלה סעדיה חלק ממשפחתה של חנה ארצה. אביה נפטר בימי המלחמה ולא זכה
לעלות עם משפחתו. הבוגרים מבין אחיה ואחיותיה נקלטו במקצועותיהם ברוסיה ונותרו שם, אך אמה
ושתי אחיותיה רחל ושלומית, עלו ארצה.

רחל נישאה לצבי, פרדסן תושב רחובות, ממשפחת גורודייסקי מראשוני ובוני המושבה. גיסה, אחיו של צבי, יהודה, היה שנים רבות ראש המועצה של המושבה רחובות.

שלומית נישאה ליעקב רוטנברג שפגשה כאן בארץ, עבדה עם בעלה בבית הדפוס של סעדיה גיסה ושניהם היו סדרי-יד. בתמונה נראים שלומית ויעקב - השניים שמשמאל לרביעית הסדרים ליד תיבות האותיות שבאולם הדפוס.

שלומית ובעלה עזבו את הארץ והיגרו לצרפת. בשנת 1934 נולד להם אחרי שנים רבות בנם דניאל. בשנת 1941 נשלחו שלומית ודניאל לאחד ממחנות המוות ומשם לא חזרו.

סבתי שרה-אסתר גרה עם המשפחה עד פטירתה בזמן מלחמת העצמאות. היא היתה פעילה ועזרה לחנה בטיפול במשק הבית. את זמנה הפנוי היתה מקדישה לעיון בסידור התפילה.

חנה, כאשתו של עסקן ציבורי ואדם שעסק גם בפעולות ביטחון שהזמן חייבן, עסקה גם היא
בהתנדבויות שונות. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, התנדבה ל"מגן דוד אדום", עברה קורסים
ומילאה תורנויות רבות בהגשת עזרה בתחנות ובמבצע הבאת עולים ממחנות המעפילים בקפריסין,
לשם נסעה שלוש פעמים במסגרת "מגן דוד אדום" דרך הים, וטיפלה בעולים במחנות והתלוותה
אליהם בזמן הבאתם ארצה באוניות.

בתרגיל אלונקות - חנה ראשונה במרכז	באימון עם המדריך ישראל פרדקין
בחגיגה לכבודה של חנה (במרכז), עם החברות הפעילות	במצעד - חנה ראשונה בטור שמאל

חנה זכתה גם לקבל, בגלל היותה מתנדבת אזרחית בזמני חירום,
את אות ששת הימים עבור פעילותה בעת מלחמת ששת הימים.

בין פעילותיה המגוונות היתה חנה גם ב"מיח"א". היא היתה פעילה בטיפול בילדים החרשים וסייעה
רבות בהתרמה לצורך בנין לאגודה. בתמונה הבאה חנה מברכת את באי הטכס בעת הנחת אבן
הפינה לבנין האגודה.

הרבה סגולות היו לה לחנה והיא הצליחה בכל עיסוקיה. המשפחה שסביבה היתה תמיד מאוחדת
ונטולת ריבים. סגולה שלא באה אצלה לידי ביטוי ושלא היתה גם ידועה לרבים היא היותה רב -
לשונית. היא שלטה בעברית, רוסית, אידיש ופולנית (שרכשה בזמן לימודיה בבית-הספר לאחיות
בוורשה), בדיבור, קריאה וכתיבה. היא דיברה צרפתית, אנגלית, גרמנית וערבית בסיסית (דבר שהיה
כורח למי שחי בירושלים הישנה ורוב קניות המצרכים התבצעו בעיר העתיקה, בחנויות הערביות).

המשפחה המיידית כללה - שני בנים ושתי כלות, ארבעה נכדים וארבע נכדות וגם שלושה נינים. בתמונה שממול - המשפחה עם המחותנת סופי פידלר ובלי הנכד ניר שטרם נולד.

מכל אחיה ואחיותיה שנותרו בגלות, ברוסיה ובפולניה, זכתה חנה להתראות רק עם אחותה רבקה שהותר לה לבקר בישראל בעת רצון של המשטר הסובייטי. בתמונה שממול - חנה עם שתי אחיותיה - רחל מרחובות ורבקה מרוסיה ועם שתי כלותיה רחל ומרגלית.

חנה נהגה לנפוש עם סעדיה בעלה בפנסיון בטבעון, בכל החגים. נוהג זה היה קיים כל עוד סעדיה בעלה היה במצב בריאות סביר שאיפשר זאת. בתמונה - בחורשה שבפנסיון.

חנה נפטרה בי"א אדר ה'תשל"ט (10 למרץ .(1979

סעדיה נפטר לפניה בכ"ח כסלו ה'תשל"ב (16 לדצמבר .(1971

שניהם קבורים זו לצד זה, בין מכובדים, בבית הקברות הישן שברחוב טרומפלדור בתל-אביב.

חזרה לSho.co.il-