אהרון שושני
אהרון שושני נולד בפברואר 1902, בן להוריו – גדליהו הכהן רוזנרוט
ומנוחה רוזנרוט (לבית איתין).להוריו נולדו תשעה צאצאים והם (לפי סדר הולדתם): מנחם
(הבכור), סעדיה (איסי), נוח, יוסף, דִבְשָה (טוֹניה), מרים (שנספתה בדליקה שפרצה
בבית העץ בו גרה המשפחה והיא בת שנתיים), בלה, אהרון ואליעזר (בן הזקונים).
מילדות כוּנה אהרון בפי הקרובים לו ביותר צ'וצ'ו וכנוי חיבה זה ליווה אותו עד
יום מותו.
אהרון נולד בעיר התעשייתית בריאנסק, שעל גדת הדייסנה (יובל של נהר הדנייפר), אז בפלך אוריול שברוסיה האירופאית. בריאנסק נמצאת כ-350 ק"מ דרומית מערבית למוסקבה. באותם זמנים הייתה בריאנסק מחוץ לתחום המושב היהודי ברוסיה. במפקד אוכלוסין שנערך ברוסיה בשנת 1897, נמנו בבריאנסק רק 1321 יהודים (בתחום המושב נמנו ב-1897 4,899,300 יהודים, כ-94% מכלל יהודי רוסיה). בשנת 1905 נערכו פרעות ביהודי בריאנסק ובית הכנסת שלה חולל.
משפחתה של מנוחה
איתין הורשתה להתגורר בבריאנסק, הואיל ואבי המשפחה, סעדיה איתין, שרת בצבא הצאר
ניקולאי-השני (הוא נִמנה על הילדים היהודים "החטופים"). גם גדליהו
רוזנרוט היה מגויס לצבא הצאר (שם עבד כחייט). בשהותו עם יחידתו ליד בריאנסק,
הכיר גדליהו את מנוחה והם נישאו בסתר, שכן, על חייל אז, נאסר להתחתן. משום כך
נרשם בנם הבכור מנחם כבנה של סבתו - מעלה איתין, בשם שמואל איתין, וכך גדל והתבגר
ברוסיה. מניה וביה, השתחרר גדליהו משירותו הצבאי והנישואים המוסווים, הפכו לרשמיים.
לאחר הקונגרס הציוני הראשון נדבקו גם משפחות איתין ורוזנרוט בחיידק הציוני ולאחר מותו של הרצל,
המירה משפחת רוזנרוט את שם משפחתה הלועזי לשם עברי – 'שושן אדום' (האמת
היא שהם טעו בתרגום, שכן תרגומו הנכון של השם רוזנרוט לעברית הוא 'אודם הוֶרד').
בשם זה עלתה המשפחה ארצה. רק לאחר זמן, החליפה המשפחה את שמה לשושני.
אהרון למד בבית הספר היסודי בבריאנסק, שם דברו כולם, כמובן, רוסית בלבד. עד עלייתו ארצה, לא ידע כלל עברית. חרף העובדה כי בבריאנסק נערכו פרעות ביהודים, הזכרון המרשים של אהרון הקטן מבריאנסק נגע ליחסים הקורקטיים שבין בני משפחת רוזנרוט היהודים ובעלי הבית, הגויים, בו התגוררו. זאת, לאור העובדה שבעל הבית נתן למשפחת רוזנרוט אתראה של 24 שעות לפנות את הבית, שכן 24 שעות לאחר מכן, שרף בעל הבית את המבנה בכדי לגבות דמי ביטוח.
בשנת 1906 החליט דודם של בני משפחת רוזנרוט, אהרון
איתין, שהיה בעל בית דפוס בבריאנסק, לעלות לארץ ישראל עם משפחתו וצרף אליו כעבור
שנה את אחיינו סעדיה רוזנרוט, אשר אהב. עם עלייתם ארצה, פתח אהרון איתין בית
דפוס ביפו, בית הדפוס העברי הראשון שמחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים. האחיין
סעדיה החל לעבוד בבית דפוס זה כמגיה.
ביוני 1912 העלה הדוד איתין את משפחת גדליהו ומנוחה שושן-אדום (רוזנרוט) ובני ביתם, לארץ ישראל. עם בני המשפחה העולים נמנו הילדים: נוח, יוסף, דִבשה, בלה, אהרון ואליעזר. הבן הבכור, מנחם הורחק ברוסיה לגלות בגין פעילות נגד המהפכה (קונטר-רבולוציה) והוא עלה ארצה רק כחצי שנה מאוחר יותר. המשפחה התגוררה בשכונת נווה-צדק, בבית ששכר עבורה הדוד איתין.
אהרון בן העשר, נרשם כתלמיד למכינה ד' בגימנסיה העברית "הרצליה" (כִתות בית הספר היסודי של היום, נקראו אז מכינות) ועם הפסקה קלה, סיים אותה בשנת 1920 ועמד בבחינות הבגרות של אז וקיבל תעודת בגרות (מַטְרִיקוּלֵיישְן). אהרון היה תלמיד שקדן ומצטיין. יעידו על כך ציוניו בתעודת הבגרות. בין שאר המקצועות קיבל 100 בחבור עברי, 100 בדקדוק ו-100 באלגברה וגיאומטריה. הצלחותיו אלה של אהרון, במיוחד שליטתו בשפה העברית העשירה שהייתה שגורה בפיו ובדקדוק - ממש מפתיעות, לאור העובדה שעם עלייתו ארצה, לא ידע עברית כלל.
אהרון העריך
מאד רבים ממוריו בגימנסיה ובמיוחד את ד"ר רוזנשטיין (ברוך) מורו למתמטיקה,
את ד"ר הררי, מורה לספרות עברית ודקדוק עברי, את צבי אורלוב (נשרי) המורה
להתעמלות ואת המורֶה למוסיקה - חנינה קריצ'בסקי. אולם יותר מכולם העריץ
אהרון את מורו לחיבור עברי בשנת 1916- יוסף חיים ברנר (אשר נרצח ע"י ערבי
במאי 1921). ברנר היה מספר, מבקר, מתרגם ופובליציסט, שניסה להגשים בעצמו
את רעיון העבודה היוצרת על אדמת העם – כפועל חקלאי. בין השאר תרגם ברנר
מרוסית לעברית את "החטא ועונשו" של דוסטוייבסקי ואת "בעל
בית ופועלו" של טולסטוי, תרגומים שסייעו לאהרון לבטא בעברית של סופר את
אשר ידע לבטא עד אז ברוסית בלבד. אהרון התגאה מאד בשני חיבורים שכתב ואשר
נבדקו ותוקנו ע"י ברנר שהעניק לכל אחד מהם את הציון 100 בתוספת הערה:
'דבריך ראויים לתשומת לב'. שליטתו זו של אהרון בעברית ובדקדוק סייעו לו לימים,
כאשר עבד כמגיה בדפוס שושני.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, נבלם פיתוחה של העיר תל-אביב וגברו רדיפות הטורקים כנגד הישוב. באפריל 1917 גורשו תושבי תל-אביב מבתיהם והוגלו, בדרך כלל, לגליל. בין המגורשים הייתה משפחת שושני. בתל אביב נותרו ילדי המשפחה היותר בוגרים: מנחם, סעדיה, יוסף ובלה אשר נמנו על שומרי הרכוש שהותירו הגולים. בני המשפחה גדליהו, מנוחה, דִבשה, אהרון, אליעזר וסבתא מעלה גלו לסג'רה (היא אילנייה, כיום), שם התגוררו בביתה של האלמנה שרה ניצ'ייב.
אהרון ואליעזר
למדו בבית הספר של סג'רה ובגין מצוקות הימים וקרבת הגיל ביניהם, נוצרה ביניהם
קרבת נפש והם לא נפרדו זה מזה, לא בשעות הלימודים בבית הספר ולא בעבודות משק
הבית שעשו בשעות שאחרי הלימודים. כאשר אהרון, בן ה-15 עבד בחופש הגדול
שבין שנת 1917 ו-1918כפועל אצל משפחת מקלר בבית וגן, ליד יבנאל, התגעגע אליו
אליעזר והלך רגלי כעשרה קילומטר בדרך מסוכנת, העיקר להיות קרוב לאח הבוגר יותר,
לוֹ שימש שם כשוליה.
בספטמבר 1918,
לאחר השלמת כבוש הארץ ע"י הבריטים, בראשות אלנבי, חזרה משפחת שושני
לביתה בתל-אביב. אהרון שב לגימנסיה העברית "הרצליה" להשלמת
לימודיו וסיים אותם בשנת 1920. עם סיום לימודיו בגימנסיה בחר אהרון בדרך ההגשמה
לעבודה חקלאית והצטרף ל'פרקטיקנטים' שהכשירו עצמם להתיישבות, במקווה-ישראל. לאחר
כמה חודשי הכשרה במקווה-ישראל, חבר אהרון בסוף 1920 לגרעין שהתיישב ב'דִילְב',
שליד ירושלים, היא קריית-ענבים של היום. בריאותו של אהרון לא עמדה לו וכמה חודשים
לאחר מכן נאלץ לפרוש וחזר הביתה לתל-אביב. את פרנסתו מצא בקטיף הדרים בפרדסי
פתח-תקווה, אליהם היה הולך יום-יום, הלוך וחזור כשהוא יחף. בתום עונת קטיף ההדרים
השתתף אהרון בפעולות שנעשו לשם ייבוש הביצות בחדרה.
בשנת 1926 הצטרף אהרון אל אחותו בלה, ללימודי אגרונומיה באוניברסיטה של ברלין (בלה החלה בלימודיה כבר שנה קודם לכן). הם שכרו יחד דירה קטנה ששימשה גם כתחנת מעבר לסטודנטים אחרים שהגיעו מארץ-ישראל. בלה סיימה את לימודיה באוניברסיטה בשנת 1928 וקבלה תעודה של אגרונום מדופלם.
ומעניין לעניין, באותו עניין. לימים בנו של אהרון, אורי, החל את שנת הלימודים בכתה י' בבית הספר תיכון עירוני א' – בתל אביב. היה זה בשנת 1951. מורו לספרות היה סופר ידוע למדי - פסח בן עמרם – ליפובצקי, שאחדים מספריו יצאו לאור בהוצאת ביאליק הנכבדה. והנה הגיעה העת לכתוב חיבור-כיתה על נושא כלשהו.
המחברות הוחזרו על ידי המורה לאחר כשבוע ימים. אורי קיבל על חיבורו את הציון 8-. משהחזיר לו המורה את החיבור, הודיע לו המורה: אנא, הודיע לאביך לסור אלי לשיחה. סַתָם ולא פֵרֶש מדוע דווקא אביו של אורי נדרש לבא אל המורה, מה עוד שהציון אינו כל כך גרוע. בחיל ורעדה הודיע אורי לאהרון אביו כי המורה לספרות דורש לראות את האבא.
משנשאל אורי על ידי אביו, מיהו המורה הזה ונענה פסח בן עמרם – ליפובצקי, נזעק אהרון בצעקה: הרי אני הצלתי את חייו והוא אפילו לא אמר לי תודה!
ומעשה שהיה כך היה: פסח דנן למד בכתה אחת נמוכה מזו של אהרון בגימנסיה העברית הרצליה. הוא הגיע לברלין, שם רצה ללמוד לימודים גבוהים יותר, ואהרון הציע לו להתגורר בדירתם שלו ושל בלה, עד שימצא לעצמו דיור משלו. אהרון הדריכו בדרכי חימום הדירה בתנור שהופעל בגז ודרש ממנו, לפני לכתו לישון לכבות את התנור על ידי סיבוב ברז למצב מסוים. אותו פסח פעל כמצוות אהרון, אלא שסובב את ברז הגז סיבוב נוסף וכך הפעיל את פליטת הגז לחדר והלך לישון. משחזרו אהרון ובלה לדירה מלימודיהם, הספיקו לקרוא לכוחות הצלה בזמן, כדי לטפל בבחור הצעיר חסר ההכרה שנלקח לבית החולים, שם ניצלו חייו. הבחור מצא לעצמו פתרון דיור אחר ולא חזר אל אהרון ובלה.
משזיהה פסח בן עמרם – ליפובצקי כי אורי הִנו בנו של אהרון החליט כי הגיע הזמן לפגוש את מצילו ולהודות לו - וכך אמנם הסתיימה בכי טוב דרישת המורה מאורי שיביא את אביו לשיחה.
בשנת לימודיו השלישית של אהרון באוניברסיטה הוא התמחה בעבודה חקלאית מעשית בכפר גרמני קטן בבווריה בשם שלוסקאו, עבודה שעוררה בו לא מעט געגועים לימי עבודתו במקווה- ישראל. .ב-1928 נפטרה האם – מנוחה ואהרון ובלה החליטו לחזור מיד ארצה. לאהרון חסרו כמה חודשי השתלמות בכדי לקבל את התואר אגרונום מדופלם והוא קיבל רק תעודה מטעם אוניברסיטת ברלין המעידה על כך, שהשלים את לימודיו באגרונומיה.
משחזר אהרון ארצה, הבין כי בגין בריאותו הרופפת – אהרון סבל מאסתמה קשה, הפרעות בעיכול (קוליטיס) ועקבות של קדחת (מלריה) שתקפה אותו לא פעם בעבר - לא יתאפשר לו לעסוק בחקלאות. למרות האתגר הרב שמצא בעבודת כפיים זו של היהודי החדש בארצו.
כך, ב-1929 החל אהרון לעבוד בבית הדפוס שושני, שנרכש קודם לכן ע"י אחיו סעדיה מהדוד איתין. בתחילה עבד בבית הדפוס כמגיה ולאחר מכן גם כמנהל חשבונות. בעבודה זו סייעה בידו הצטיינותו בעת לימודיו בגימנסיה, במתמטיקה. אהרון עבד בבית הדפוס שושני עד יומו האחרון ביוני 1964.
בשנת 1925 עלתה ארצה רחל (רַשֵלֶה, בפי מקורביה) קלוזנר, בת למשפחה ענפה מהעיירה טרוקי שליד וילנה בליטא. רחל הצטרפה אל אחותה דבורה ואחיה יחזקאל שעלו ארצה בשנת 1917.רחל הייתה אחת מ-11 ילדיהם של יצחק וחנה קלוזנר והם, לפי סדר הולדתם: צבי )הבכור), רבקה, גדליה, ישראל, שלמה, דבורה, יחזקאל, רחל, נחום, לאה ופֵסיה. פרט לשלושה שעלו, כאמור לעיל, לארץ-ישראל, נספו בשואה, כמעט כל האחרים ובני משפחותיהם.
רחל התגוררה
עם עלייתה ארצה ברחוב אלנבי בתל-אביב ועבדה כסייעת לתופרת באחת מהחנויות לממכר בגדי
נשים שם.
משחזר אהרון מברלין, הכיר את רחל קלוזנר, בביתם של אחיו מנחם ואשתו דבורה (לבית קלוזנר) אחותה של רחל. אהרון התחתן עם רחל בשנת 1932 וכך הסתבר ששני אחים למשפחת שושני התחתנו עם שתי אחיות למשפחת קלוזנר. לאחר נישואיהם, החלה רחל לעבוד גם היא בדפוס שושני ככורכת בכריכייה. שם עבדה עד להולדת בנה. הזוג שכר לו דירה ברחוב העבודה, סמוך לביתם של האח מנחם ומשפחתו ושם גם נולד בי"א בחשון תרצ"ז (27 לאוקטובר 1936) בנם יחידם – אורי. שם הבן נקרא אורי הואיל ואהרון אהב מאד את שירה של המשוררת רחל: "בן לוּ היה לי - אוּרי אקרא לו...".
לימים התחתן אורי עם מלכה (לבית בורשטין) ולזוג נולדו שלושה ילדים, נכדים לאהרון ורחל והם: תמר, רון ודן.
בשנת 1938 עברה המשפחה להתגורר בדירה שכורה ברחוב מוריה (לימים: חיים ואלישע) מס' 12 ושם התגוררו אהרון ורחל, כל אחד, עד סוף ימיו.
ראויה לציון מיוחד האחווה והרעות ששררו בין בני משפחת שושני התל-אביביים. לא רק אחים ואחיות היו הם זה לזה אלא חברים בלב ונפש. וכך נראה היה סדר היום שהיה כמעט קבוע של משפחתו של אהרון: עם שובו הביתה מן העבודה, היה אהרון נח קצת ואזי הייתה מופיעה אצלם בלה. בלה לא נישאה מעולם ועבורה היה אורי הקטן – בן. לאחר שיחה ברוסית בין האח והאחות הייתה כל המשפחה יוצאת לביקור היומי אצל מנחם ודבורה. כך חזר סדר היום על עצמו כמעט בכל ימי השבוע. בערבו של יום ששי היה האח סעדיה ואשתו חנה מבקרים, כמעט בקביעות, אצל רחל ואהרון. בשבת, בשעות הבוקר, היה ביתם של רחל אהרון בית מפגש לדור הצעיר של מנחם ודבורה (עמליה, מרים ותמר, עם בני זוגם וצאצאיהם). לעומת זאת, בשבת אחרי הצהרים רחל, אהרון ואורי הקטן היו מבקרים, כמעט בקביעות, את האח סעדיה ורעייתו חנה. וכך, חוזר חלילה. ולא הזכרתי כאן את האח אליעזר איש גבת ויפעת שהיה עסוק כל ימיו בענייני בטחון ומפלגה, אשר בהיותו בתל-אביב, חילק כל רגע פנוי בין ביתו של האח מנחם לביתו של האח אהרון, שהוא כה אהב.
אהרון נפטר משבץ מוחי ב-ז' בתמוז תשכ"ד. רחל נפטרה ב-ד' בניסן תשנ"ד. שניהם קבורים, זו ליד זה, בקרבת מקום לקבריהם של מנחם ודבורה שושני ויחזקאל ויונה קלוזנר.
רשם: אורי שושני.
מקורות:
- זיכרונות ילדות
- האנציקלופדיה העברית
- ספרו של אליעזר שושני – בדרך המלך
- ספרה של נורית שושני - בכלים שלובים
עץ המשפחה של אהרון ורחל (קלוזנר) שושני
חזרה ל-Sho.co.il